מי כמוני יודעת כמה קל להתפתות לאיזה משהוא קטן.. כזה מתוק וטעים, אבל כזה שבעצם פוגע בי ובתהליך הירידה שלקחתי על עצמי.
2 סיפורים קטנים שקרו לי ממחישים איך תהליך השליטה ולהתחיל לרזות מהראש גרמו לי בסופו של דבר נחת והנאה מרובה. גם מכך שחשתי שהחזרתי את השליטה בחיי לעצמי, וגם מהתוצאה שהגיעה בסופו של דבר - הירידה הנכספת.
אז הנה לפניכם הסיפור הראשון :
ישבתי עם כמה חברות ב"נדב קינוחים" ברמת ישי לקפה קטן, כשריח המאפים מתפצפץ באפי. אבל לא טעמתי ..ולא היתה גאה ממני. ממולי על הקיר התנוססה כרזה :״הדרך היחידה להיפטר מפיתויים היא להתמסר להם״
חשבתי לעצמי : ממזר הנדב הזה , רוצה לשכנע אותי לשכוח הכל ולהתמסר לטעמי המאפים עתירי הקלוריות שלו.. אבל לא !!! כי מיד רציתי לצעוק בקול שהפיתוי היחידי שלי הוא להיפטר מהמראה הכבד ואליו אני מתמסרת כולי .. רוצה לומר מתמסרת למאמץ להיראות קלילה ..יצאתי הביתה שבעה מתחושת הסיפוק העצמי והניצחון הקטן שלי על עצמי.
והסיפור השני :
וויי.. אני לא מאמינה שלא נגעתי בקרואסון שקרץ אלי ממגש העוגות כששתיתי את כוס התה לפני ההופעה ביום הגשום והקר שבשנה.
אני גם לא קולטת איך במוצאי שבת סירבתי לפלאפל עם טחינה וחמוצים, וכל מה שאפשרתי לעצמי היה פרוסת לחם קל וקציצה וחצי פלאפל...
פשוט משתאה איך כל יום אני מצליחה לעמוד בפרץ כמו חומה בצורה ??
אז זהו.. זה מה שנקרא לרזות מהראש.
לא מספיק לרצות לרזות, אין שמן אחד שלא יגיד שהוא רוצה לרזות, רק ברגע שמחליטים מהראש לצעוד באופן מוחלט לעבר המטרה רק אז יתחילו להגיע התוצאות,
ואז הוויתורים הללו, שאני נפעמת מעצמי לעומתם, פשוט נעשים קלים.
פתאום ממש קלי קלות להגיד : לא תודה. כמו הרזים המרגיזים האלו שמסרבים לעוגה מפתה כי לא בא להם...
תראו לי שמן אחד שהיה מוותר.
אז סדר/י לך את הראש, החליט'י החלטה אמיצה וקדימה להצלחה..
ובקרוב תקטפ/י את הפירות. מבטיחה.
קשה לרזות, אך יותר קשה להיות שמן !!!
כל כך נכון יקירתי! הכל מתחיל מהראש
השבמחק